אורן עילם – שני שירים

נמלה

שִׁירָה הִיא הַמְצָאָה מְשֻׁנָּה

הִיא לֹא בֶּאֱמֶת קַיֶּמֶת

הִיא לֹא עֻבְדָּה בָּעוֹלָם

שִׁירָה הִיא מְאֹרָע שֶׁהוּא אַנְטִי-מְאֹרָע

אֵיפֹה הִיא, וּמָה מְקוֹמָהּ בָּעוֹלָם?

אֲנִי מְדַבֵּר כָּעֵת בְּשֵׁם הַשִּׁירָה כֻּלָּהּ

מַכְחִיד אֶת הַשִּׁירִים עַד לָאַחֲרוֹן שֶׁבָּהֶם

אֵין שִׁירִים בָּעוֹלָם

וְאִישׁ לֹא מַעֲלֶה בְּדַעְתּוֹ לִכְתּוֹב שִׁירִים

וְהָעוֹלָם מְאֹד רָגִיל וְדוֹמֶה לְעַצְמוֹ

הַכֹּל מוּחָשִׁי וְהַהִתְבּוֹנְנוּת בַּקַּיָּם

שֶׁהִיא לְמַעֲשֶׂה הַשִּׁירָה

אֵינָהּ מֻגְדֶּרֶת כְּשִׁירָה,

אֶלָּא מֻגְדֶּרֶת כְּהִתְבּוֹנְנוּת.

לֹא שְׁתֵּי יְשׁוּיוֹת, אֶלָּא יֵשׁוּת אַחַת בִּלְבַד

מִפְּנֵי שֶׁהַהִתְבּוֹנְנוּת הִיא פְּנִימִית

וְהִיא לֹא חִיצוֹנִית כְּאוֹבְּיֵקְט הַקַּיָּם בָּעוֹלָם

הִיא לֹא חִיצוֹנִית כְּמוֹ שִׁיר, הִיא לֹא שִׁיר

אֵין שִׁירִים בָּעוֹלָם, אֶלָּא רַק דַּרְכֵּי הִתְבּוֹנְנוּת.

אֱלֹהִים אוֹחֵז בֵּין שִׁנָּיו אֶת כָּל הַשִּׁירִים בָּעוֹלָם

בִּבְחִינַת הַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי הָאוֹחֵז פְּתָקִים בֵּין אֲבָנָיו

וְהַשִּׁירִים הַתְּחוּבִים בֵּין שִׁנֵּי אֱלֹהִים

אֵינָם גּוֹרְמִים לַהֵן לְהֵרָקֵב, וְאֵינָם מְצִיקִים בַּחֲנִיכַיִם שֶׁלּוֹ

אֲבָל הֵם אֵינָם נִּפְרָשִׂים, וְאֵינָם מְקַבְּלִים עַצְמָאוּת.

אֱלֹהִים לֹא בּוֹלֵעַ אוֹתָם, וְלֹא יוֹרֵק אוֹתָם, אֵין בְּכָךְ צוֹרֶךְ,

מָה שֶׁמְּשַׁנֶּה הוּא הַהִתְבּוֹנְנוּת, וְלֹא הַתִּקְשֹׁרֶת בֵּין בְּנֵי אָדָם.

הַהִתְבּוֹנְנוּת מְלַטֶּפֶת בָּרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה אֶת הָחֶלֶק הַדּוֹמֵם שֶׁבָּעוֹלָם.

זוֹ הַהִתְבּוֹנְנוּת הַגְּבוֹהָה וְהָעֲמֻקָּה בְּיוֹתֵר.

לְאַחֵר מִכֵּן הִיא נוֹגַעַת בְּמַמְלֶכֶת הַצּוֹמֵחַ.

לְבָסוֹף הִיא מַגִּיעָה לְמַמְלֶכֶת הַחַי, וְשָׂם הִיא נֶהֱרֶסֶת, לֹא נִשְׁאַר מִמֶנָה דָּבָר.

שָׁמַיִם עֲדִיפִים עַל שִׁימְפַּנְזֶה.

וַאֲנִי עֲדַיִן מִסְתּוֹבֵב פֹּה, נְמָלָה עַל דַּף, צוֹבֵעַ בְּשָׁחֹר

אֶת מַסְלוּל הֲלִיכָתִי.

לוּ הָיִיתִי מְטַפֵּס קְצָת יוֹתֵר גָּבוֹהַּ, לִרְאוֹת אֶת הַדְּבָרִים מֵעֵינָיו שֶׁל אֱלֹהִים

בִּמְקוֹם לִהְיוֹת רַק שִׁיר הַתָּחוּב בֵּין שִׁנָּיו.

זֶה עֲדַיִן לֹא נִגְמָר, הָעוֹלָם הַזֶּה עֲדַיִן שָׁלֵם מִדַי,

חֲבָל שֶׁאֵין מְאֲחוֹרַי צָבָא שֶׁל מִילְיַארְד אִישׁ

הָיִיתִי מַחֲרִיב אוֹתוֹ עַד לַיְסוֹד, לֹא מַשְׁאִיר אֶבֶן עַל אֶבֶן

כְּגַל צוּנָאמִי שֶׁמּוֹטַת כְּנָפָיו מִקֹּטֶב עַד קֹטֶב

וְהוּא חוֹבֵק אֶת הָעוֹלָם כְּמוֹ דֹּב, עַד לְהִתְפַּקֵּעַ

כַּדּוּר טִפְּשִׁי וּמְרֻפָּט, אֶשֶׁךְ שֶׁל אֱלֹהִים

גַרְגֵר חוֹל, אַתָּה, אֱלֹהִים, הַכֹּל עַל אוֹתוֹ מִישׁוֹר

וּנְמָלָה אַחַת עֲדַיִן הוֹלֶכֶת עַל הַדַּף, צוֹבַעַת בְּשָׁחֹר,

הִיא הֲכִי קְדוֹשָׁה, יוֹתֵר מֵהַדַּף, יוֹתֵר מִמְּךָ, יוֹתֵר מִמָּה שֶׁצָּבוּעַ שָׁחֹר.

אוּלַי הַנְּמָלָה הַזֹּאת הִיא הִתְגַּלְּמוּת שֶׁל אֱלֹהִים.

חֲבָל שֶׁאֱלֹהִים כָּל כָּךְ קָטָן, שֶׁזֶּה מָה שֶׁהוּא בָּרָא.

וּלְפָחוֹת דָּבָר אֶחָד הוּא נָטַע בַּנְּמָלָה, וְזֶה כֹּחַ רָצוֹן, לְהַתְמִיד.

אִם הִיא תַּתְמִיד זֶה לֹא יִגָּמֵר לְעוֹלָם, אִם הִיא תַּתְמִיד זֶה יָכֹל לִהְיוֹת הַסּוֹף שֶׁלִּי,

וְגַם שֶׁל הַקּוֹרֵא, אִם הוּא נֶאֱמָן מִדַי

אֲבָל בַּסּוֹף גַּם הַנְּמָלָה תִּתְעַיֵּף, וְכָל הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁבִּקְּשׁוּ לִפְרֹץ לַשִּׁיר הַזֶּה

וְהִחְנַקְתִּי אוֹתָן וְלֹא נָתַתִּי לַהֵן לִרְאוֹת אוֹר יוֹם,

עֲשׂוּיוֹת לִפְרֹץ בְּרֹאשָׁם שֶׁל הַקּוֹרְאִים

בְּצוּרוֹת שׁוֹנוֹת וּמְשֻׁנּוֹת. זֶה יַחְשֹּׁב עַל אֲהוּבָתוֹ,

הַהוּא יַחְשֹּׁב עַל הַתַּבְשִׁיל שֶׁעַל הַגַּז,

וְהַנְּמָלָה הַצַּיְתָנִית מַתִּירָה לִי לָשִׁיר

שֶׁבִּזְמַן שֶׁאַתָּה תַּחְשֹּׁב אֶת מַחְשְׁבוֹתֶיךָ

אֲנִי אַמְשִׁיךְ לַחֲרֹק שִׁנַּיִם, כְּמוֹ הָיוּ אַבְנֵי צֹר שֶׁאֲנִי מְחַכְּכָן אֵלּוּ בְּאֵלּוּ

עַד שֶׁהָאֵשׁ שֶׁבְּמֹחִי תֻּצַּת גַּם בָּעוֹלָם וְתִשְׂרֹף אוֹתוֹ

וְנֶפֶשׁ חַיָּה לֹא תִּשָּׁאֵר לִקְרֹא לִי פִּירוֹמָן.

וּכְשֶׁזֶּה יִקְרֶה אֶת הַחֶשְׁבּוֹן אֶסְגֹּר עִם אֱלֹהִים בְּאֶחָד עַל אֶחָד

אֲנִי מוּכָן לָשֵׂאת בַּתּוֹצָאוֹת, אֲבָל אֲנִי לֹא מִתְכַּוֵּן לְהַפְסִיד

כִּי כְּשֶׁזֶּה יִקְרֶה אֲנִי אֲשַׁנֶּה צוּרָה, כְּשֶׁזֶּה יִקְרֶה אֲנִי אֶהְיֶה הַנְּמָלָה.

.

אתה, העולם, אלוהים

 אַתָּה יוֹתֵר מִדַי חֲסַר חֲשִׁיבוּת בָּעוֹלָם הַזֶּה

וּכִתְגוּבָה לְכָךְ, הָעוֹלָם חֲסַר חֲשִׁיבוּת לְךָ

אַתָּה לֹא רוֹצֶה לַעֲזֹב אֶת הָעוֹלָם

אַתָּה רוֹצֶה שֶׁהָעוֹלָם יַעֲזֹב אוֹתְךָ

שֶׁהוּא פָּשׁוּט יִבְרַח לוֹ יוֹם אֶחָד

וְתִמְצָא אֶת עַצְמְךָ לְלֹא הָעוֹלָם

כְּפִי שֶׁמָּצָאתָ אֶת עַצְמְךָ בְּלִי עֲבוֹדָה

כְּפִי שֶׁמָּצָאתָ אֶת עַצְמְךָ בְּלִי תִּקְוָה

כְּפִי שֶׁמָּצָאתָ אֶת עַצְמְךָ בְּלִי כָּל הַבַּחוּרוֹת שֶׁעָזְבוּ אוֹתְךָ, בָּרְחוּ מִמְּךָ,

אוֹ הִתְחַמְּקוּ מִמְּךָ

כָּךְ אוּלַי תִּמְצָא אֶת עַצְמְךָ בְּלִי הָעוֹלָם

אִם יִתְמַזֵּל מַזְלְךָ.

כֵּן, לֹא אַתָּה הוּא זֶה שֶׁחֲסַר חֲשִׁיבוּת

אֶלָּא הָעוֹלָם הוּא חֲסַר הַחֲשִׁיבוּת

מַהְפֵּכָה קוֹפֶּרְנִיקָאִית מוּזָרָה שֶׁכָּזוֹ,

אַךְ גַּם נְכוֹנָה.

וּמָה תַּעֲשֶׂה בְּלִי הָעוֹלָם?

אַתָּה לֹא תִּתְגַּעְגֵּעַ, כִּי אַתָּה לֹא מֵהַטִּיפּוּסִים הַמִּתְגַּעְגְּעִים.

אַתָּה תְּנַצֵּל אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת

אֶת הֱיוֹתְךָ עַל אֵין-אֶרֶץ

וְתַחְקֹּר אֶת הָאֵין-עוֹלָם.

וְכָל עוֹד אַתָּה בָּעוֹלָם, כָּל עוֹד הָעוֹלָם הַזֶּה נִדְבַּק אֵלֶיךָ

וְלֹא מוּכָן לַעֲזוֹב

כָּל עוֹד הוּא נֶאֱחַז בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ

אַתָּה תִּתְעַלֵּם מִמֶּנּוּ

נַסֵּה לְדַמּוֹת תְּנָאִים שֶׁל אֵין-עוֹלָם,

עַד כַּמָּה שֶׁהַדָּבָר נִתַּן לְבִצּוּעַ בְּתוֹךְ הַמִּסְגֶּרֶת שֶׁל הָעוֹלָם

וְכָךְ תָּכִין אֶת עַצְמְךָ לְחַיֶיךָ בָּאֵין-עוֹלָם

אַתָּה לוֹקֵחַ אִתְּךָ אֶת הַזְּמַן

גַּם אִם הָעוֹלָם יַעֲזֹב אוֹתְךָ בִּמְנוּחָה הַזְּמַן יִשָּׁאֵר אִתְּךָ

וְזֶה כָּל מָה שֶׁאַתָּה צָרִיךְ

כִּי בְּלִי זְמַן לֹא תּוּכַל לַחֲקֹר אֶת הָאֵין-עוֹלָם

וְהַזְּמַן הַיָּקָר יוּכַל לַעֲזֹר לְךָ לְהַגְשִׁים אֶת מַטְּרָתְךָ

אַתָּה מִתְקַשֶּׁה לְדַמְיֵן אֶת הָאֵין-עוֹלָם

הוּא נִרְאֶה לְךָ כְּמוֹ מִשְׂרָד בָּאָקָדֶמְיָה שֶׁכָּל כָּךְ חָסֵר לְךָ

חַיֶּיךָ הָאֲבוּדִים בְּעוֹלָם שֶׁמֻּטָּל סְבִיבְךָ כְּאֶבֶן לְלֹא הוֹפְכִין

הָעוֹלָם הַזֶּה כְּנִרְאֶה מְאֹד אוֹהֵב אוֹתִי שֶׁהוּא נִדְבַּק אֵלַי כָּךְ

הוּא מִתְקָרֵא לִהְיוֹת חֲבֵרִי אַךְ אֲנִי אֵינִי רוֹצֶה שֶׁיּדְבַּק בִּי רְבָב

אֲנִי מְיַחֵל לַעֲזִיבָתוֹ אוֹתִי

אֵין לִי בְּרֵרָה אֶלָּא לִהְיוֹת אֱלֹהִים

רָצִיתִי לִהְיוֹת אָדָם אַךְ זֶה לֹא צָלַח

זֶה הִתְבָּרֵר כְּמִשְׁאָלָה שְׁגוּיָה

וּכְאֱלֹהִים יִהְיֶה לִי יוֹתֵר חֹפֶשׁ פְּעֻלָּה

לִבְרֹא עוֹלָם נָכוֹן

לִבְרֹא עוֹלָם וְלָקַחַת בּוֹ חֶלֶק בְּאַלְפֵי צוּרוֹת

לִמְצֹא אֶת עַצְמִי בְּכָל מָקוֹם

לִהְיוֹת אֶבֶן כָּל הַדְּרָכִים שֶׁל הָעוֹלָם הֶחָדָשׁ.

כָּל זֶה יָפֶה וַחֲלוֹמִי, אַךְ אִם לֹא אֲיַחֵל וְאֶתְפַּלֵּל, מָה עָלַי לַעֲשׂוֹת

שֶׁהָעוֹלָם לֹא עוֹזֵב וְלֹא הִצְלַחְתִּי לִהְיוֹת אֱלֹהִים

זֶה הָיָה נִסָּיוֹן אַמִּיץ אֲבָל אֲנִי לֹא רוֹאֶה אֵיךְ הַנִּסָּיוֹן הַזֶּה מְשַׁפֵּר אֶת הַמַּצָּב

רַק כְּשֶׁהָעוֹלָם יֵלֵךְ וְיִפָּרֵד מִמֶּנִּי אֶשָּׁאֵר לְלֹא הָעוֹלָם

וְאִם דַּוְקָא אוֹתִי הָעוֹלָם עָזַב וְזֶה בִּזְכוּת נִסְיוֹנִי לִהְיוֹת אֱלֹהִים

הֲרֵי שֶׁהִצְלַחְתִּי, וְזוֹ תִּהְיֶה קְטִיפַת הַפֵּרוֹת

אַךְ בֵּינְתַיִים הָעוֹלָם פֹּה וְאֵין לִי מֻשָּׂג אִם הוּא יַעֲזֹב וְאִם הוּא יַעֲזֹב אָז מָתַי

וְאֵין לִי מֻשָּׂג אִם אֲנִי בַּדֶּרֶךְ לִהְיוֹת אֱלֹהִים

אוֹ שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה יִשָּׁאֵר פֹּה לְכָל מֶשֶׁךְ חַיַי

וְלֹא אֶזְכֶּה לִהְיוֹת אֱלֹהִים.

כִּי אִלּוּ הָיִיתִי אֱלֹהִים אָז הָעוֹלָם כְּבָר הָיָה עוֹזֵב

כִּי זֶה מָה שֶׁהָיִיתִי רוֹצֶה וְלָכֵן זֶה מָה שֶׁהָיָה קוֹרֶה

אֲבָל זֶה לֹא מָה שֶׁקָּרָה וְלֹא מָה שֶׁקּוֹרֶה, וּמִכָּךְ אֲנִי לָמֵד שֶׁאֲנִי לֹא אֱלֹהִים

וַאֲנִי קְצַר רוּחַ לִהְיוֹת, אַךְ הָעוֹלָם בְּכָל זֹאת אֵינוֹ עוֹזֵב.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “אורן עילם – שני שירים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s